יצחק רבין

כי כולם עשו - אז גם לי מותר.

אז החלטתי השנה לא להבריז מהטקס, ויורשה לי לומר שזו הייתה חרא של החלטה.
הטקס היה בלשון המעטה - עלוב.

עצוב לי שהכפר משוויץ כל היום שזה התלמידים הטובים בישראל וכל החרא הזה.
אנצל הזדמנות זו בכדי להסביר. "זכרונו" כלומר הזיכרון שלו. "זכרו" כלומר הזכר שלו. אנחנו נוצרים בנשמותינו את זכר האנשים, לא את זכרונם.(אלא אם קוראים כאן נקרופילים קיצוניים במיוחד) ולכן זה מאוד מטומטם שטקס שלם לא הצליחו לומר פעם אחת "זכרו" כמו שצריך. נוסיף לזה את זה שכולם מהללים כ"כ את "מפעל חייו" ואף אחד לא יודע מה הוא עשה.

אז בין הילדות הצבועות שמכלות על לינקין פאק שבאים וזה כל כך שיואו, ובין כל המתחנפים שעדיין מהללים את יצחק רבין, יש עוד כמה כמוני שטוענים: הרבה עשו מה שהוא עשה, ההבדל הוא שיצחק רבין נרצח באמצע. אז העניין הוא מודעות לאלימות? למה לא נראה לי? כולם מהללים אותו מהסיבה הפשוטה שמאז כיתה א' אנחנו משתתפים בטקסים שהחדירו לנו "יצחק רבין היה אליל". סלחו לי אבל אני אמליץ הרפתקאה רגלית אירוטית - שילך להזדיין. מה דעתכם לקרוא לזה "יום המודעות לאלימות" ולא יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין? " מה ההבדל בין יום מודעות ליום זכרון, שאלו אותי כמה אנשים כבר. ובכן ההבדל הוא פשוט. מימי מודעות למיניהם לאף אחד לא אכפת. כלומר תמיד תהיה לי הזכות להדליק תנור חימום ומזגן, ולצפות להנאתי בשלוש טלוויזיות במקביל - ביום המודעות לאיכות הסביבה וחיסחון בחשמל. באותו אופן מדהים להחריד אני לא רוצה להיות חייב להשתתף בטקסים שחבורת אבילים הכינו.

אחר כך כשהלכתי לי בכפר בעודי שומע מוזיקה ומוציא מסר ברור לעולם "אני עם אוזניות תעשבו אותי בשקט", שאלה אותי תלמידת י"א אקראית איך היה הטקס. אמרתי לה: "בכנות, בושה. לפחות תלמדו עברית נכונה לפני שאתם עולים על הבמה".

כואבת לי רגל שמאל. הבנתי - היא מהמארגנים של הטקס.

שיהיה "יום זכרון ליצחק רבין" שמח לכולכם.

לוציפר ^_^

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה